התולעות

אחרי שנתיים של שקט כמעט מוחלט בגזרה המוסיקלית, הטלפון פתאום צלצל. על הקו היה, ניחשתם נכון, אבי צדקני. "אני מתגעגע ללעשות מוסיקה ביחד", הוא אמר, ומיד הנחית עליי הצעה שאי אפשר לסרב לה: יש הרכב חדש ו"מוכן" בשבילנו – בס, תופים, קלידים וגיטרה – שנשאר יתום אחרי שהסולן וכותב החומרים הקודם שלהם עזב.

אבי קבע איתם פגישה בחדר חזרות בתל אביב והפציר בי לבוא. ברגע שנכנסתי לחדר ושמעתי אותם מג'מג'מים, הרגשתי בום בבטן. פתאום הבנתי כמה המוסיקה הייתה חסרה לי בשנתיים האלו, מאז שסגרנו את הפרק של "אופוריה". למזלנו, הגעתי עם ארסנל שירים מכובד שחיכה במגירה, ומיד צללנו לעבודה סופר אינטנסיבית.

איך לעזאזל קוראים לנו?

אחרי חודשיים-שלושה של עבודה קשה והתלהבות שיא, החלטנו שהגיע הזמן לבדוק את החומרים מול קהל בהופעה. אבל אז קלטנו בעיה " קטנה": אין לנו שם ללהקה. ישבנו, שברנו את הראש, וכלום לא עלה.

ואז קרה משהו משעשע. שמתי לב שבמהלך החזרות, אבי ושאר הנגנים פשוט לא הפסיקו לכנות אחד את השני "יא תולעת". זה הפך לבדיחה פנימית קבועה, מהסוג שקורה רק בסיטואציות של מוסיקאים אינפנטילים בחדרי חזרות. אמרתי לעצמי – יאללה, זורם. כתבתי טקסט משעשע ומופרע לחלוטין על "התולעות", שיר שיוכל לשמש כשיר נושא.

שלחתי את המילים לאבי, ותוך יומיים הוא הגיע לחזרה עם לחן ועיבוד מטורפים (עם טיפה נגיעות מטאל, בכל זאת, אבי צדקני). הנגנים עפו על זה, ניגנו בטירוף, ויצאנו מהחזרה ההיא עם שם רשמי וסופי ללהקה: התולעות!

ילד הפלא שהשאיר אבק

השיר הזה התאפיין בריפים מטורפים ובקצב משתנה ומיוחד, אבל גולת הכותרת הייתה סולו הגיטרה של יותם הלר, שהיה אז סך הכל ילד בן 16. הסולו הזה פשוט השאיר אבק לכל מה ששמעתי בחיים שלי עד לאותו רגע. לימים, יותם הפך לגיטריסט הנערץ עליי ביותר. בתוך 6 השנים האינטנסיביות של הלהקה, נגנים רבים התחלפו, אבל יותם היה היחיד מההרכב המקורי שנשאר איתנו לאורך כל הדרך, והמשיך איתנו עוד שנים רבות קדימה בפרויקטים הבאים.

תקופת "התולעות" (2000–2006) הייתה ללא ספק תקופת המוסיקה הפרועה, המשחררת ואולי הכי מהנה שהייתה לי בחיים.

סגירת מעגל נוסטלגית:

בקרוב מאוד יעלו לכאן שאר השירים של "התולעות", אבל בינתיים – אתם יותר ממוזמנים להקשיב לשיר הנושא המדובר. בקולות הליווי בשירה הצטרפה אל אבי צדקני הזמרת, הפסנתרנית המחוננת והיוצרת מורן מגל, שהיתה אז חיילת בלהקה צבאית והפכה להיות עם השנים יוצרת חזקה ובולטת בארץ ובחו"ל.

ואנקדוטה קטנה לסיום: יודעים מי אחראי על המיקס לשיר הזה? לא אחר מאשר אביב שקד (השותף שלי מימי "אינטגרל"!), שבדיוק סיים אז לימודי סאונד והתחיל לצבור נסיון באולפני ההקלטות המובילים בארץ. הכל נשאר במשפחה!